מאת שמואל שי יזם ויועץ כלכלי להסכמי אברהם
החלטת משרד האוצר להמשיך ולהפעיל תחנת כוח פחמית ולא להסב אותה לגז טבעי משאב מקומי שופע, נקי וזמין היא טעות אסטרטגית חמורה. מדובר בצעד שגוי מבחינה סביבתית, ביטחונית, כלכלית, ואף מוסרית. בעידן שבו העולם כולו מתקדם לעבר אנרגיה נקייה וביטחון אנרגטי לאומי, ישראל בוחרת להיתקע בעבר, לזהם את ריאות תושביה, ולהתמכר לתלות בייבוא פחם מזהם.
גז טבעי יתרון אסטרטגי מבית
לישראל מאגרי גז עצומים לווייתן, תמר, כריש, תנין, ואחרים. אלו מעניקים לנו יתרון כלכלי עצום, יכולת ייצוא וצמצום תלות בזרים. הגז הטבעי זמין, זול בהרבה מפחם, בעל תשתיות קיימות, ומפחית פליטת מזהמים ב-50% ויותר לעומת פחם. ההחלטה לא להשתמש בו נראית ככשל מערכתי או ככניעה ללחצים זרים ואינטרסים אפלים.
שיקולים לא ענייניים
על פניו, נראה כי שר האוצר אינו מפגין הבנה מספקת בתחום האנרגיה או גרוע מכך, מושפע משיקולים זרים ואינטרסים קיצוניים. אולי מדובר בלחצים פוליטיים, אולי בחוסר רצון להסתבך עם קבוצות ירוקות שמניעות אג'נדות אידיאולוגיות ולא פרגמטיות. אך האחריות היא על השר, וההחלטה שלו, אם לא תתוקן, תירשם בדפי ההיסטוריה כשערורייה.
זיהום אוויר הוא לא גזירת גורל
תחנות פחמיות מזהמות את האוויר, מגבירות תחלואה בדרכי הנשימה, פוגעות בילדים ובקשישים, ויוצרות נטל בריאותי כלכלי אדיר. בזמן שמדינות העולם סוגרות תחנות פחמיות לטובת אנרגיה נקייה, ישראל שוקלת להחזיר את השעון לאחור זאת שערורייה מוסרית וסביבתית.
ישראל לא זקוקה לפחם. יש לה גז טבעי בשפע, תשתיות מתקדמות, ויכולת להפוך למובילה עולמית באנרגיה נקייה. האוצר חייב לשנות את ההחלטה לא מתוך לחץ תקשורתי, אלא מתוך אחריות לדורות הבאים. הציבור לא ישתוק עוד מול איוולת מדינית עטופה במסווה של "שיקולים כלכליים".
שמואל שי, יועץ כלכלי להסכמי אברהם, עוסק בקידום פרויקטים לאומיים בתחומי האנרגיה, התשתיות והפיתוח האסטרטגי.
לטורים ודעות נוספות במדור טורים ודעות.